גזר דין בתיק ת"פ 17682-09-12

רקע עובדתי

1.     הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן המייחס לו מספר עבירות של חבלה ברשלנות, לפי סעיף 341 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ועבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").

2.     בעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, מתוארת קטטה שהתפתחה ביום 18.8.12 סביב השעה 19:00 לערך בשכונת מגורי הנאשם, בעקבות סכסוך שנתגלע בין שני פלגים בשבט אלקרינאוי על רקע מכירת טלפון נייד. במהלך האירוע החלו יידויי אבנים בין הפלג האחד למשנהו ולקראת השעה 21:00,  שהה הנאשם בביתו יחד עם רעייתו וילדיו, לאחר שהותיר את צרור מפתחות הרכב שבבעלותו מסוג רנו מגאן על כסא הרכב, שעה שהרכב חונה ליד ביתו. בנקודת זמן זו החלה התדרדרות חריפה במצב העניינים, התדרדרות אשר הובילה בסופו של יום לתוצאה קטלנית.

3.     אדם, שזהותו אינה ידועה למאשימה ולנאשם (להלן: "האחר"), נכנס לרכב, נטל את המפתחות שהושארו בתוכו, ונסע במהירות גבוהה לעבר המדרכה הסמוכה לבית מספר 50, שם עמדו אנשים השייכים לפלג אל-חסייני (אחד משני הפלגים היריבים). בנסיעתו זו פגע האחר במוחמד חסן אלקרינאוי - פגיעה בירך, בסלאמה אלקרינאוי - פגיעה בגב תחתון, בברך ובקרסול, במוניר אלקרינאוי - פגיעה בברך ובכף הרגל ובנאסר אלקרינאוי - פגיעה בחזה, בברכיים ובאמה.

4.     לאחר הפגיעה באנשים הללו וכשהרכב נעצר על המדרכה, החלו מספר אנשים מפלג אל-חסייני לנסות ולהוציא את האחר מתוך הרכב. האחר בתגובה נעל את דלתות הרכב ולא אפשר את הוצאתו ממנו. מיד לאחר מכן, החל בנסיעה לאחור לעבר בית מספר 76 ואז פגע באמצעות הרכב באחותו של הנאשם, עבידה אלקרינאוי, אשר כתוצאה מכך נפצעה בחלקי גופה וזמן קצר לאחר מכן מצאה את מותה בבית החולים (להלן: "המנוחה").

5.     במסגרת הסדר הטיעון הושגה הסכמה עונשית בין הצדדים, לפיה, המאשימה תגביל עצמה לשנת מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם ואילו הסניגור יטען לעונש "באופן חופשי".

עמדת שירות המבחן

6.     שירות המבחן ערך תסקיר בעניינו של הנאשם. עולה ממנו, כי הנאשם כבן 27, נשוי ואב לילדה כבת 4, בעל תואר ראשון במדעי הרוח ובעל תעודת הוראה במקצועות ערבית ומתמטיקה. בארבע השנים האחרונות שקדמו למעצרו עסק בהוראה ושימש כמורה בבית ספר יסודי ברהט. בעקבות המעצר הושעה מתפקידו כמורה וכיום אינו עובד. הוא סיפר, כי בעקבות האמור, משפחתו מתמודדת עם מצוקה כלכלית, ונתמכת במשפחה המורחבת.

7.     כן סיפר הנאשם, כי אחותו המנוחה שהנאשם גרם למותה  הינה אחותו מאשתו הראשונה של אביו. הנאשם שיתף בקרבה הגדולה שהייתה לו עמה ובחוויית האובדן הקשה שחווה כתוצאה ממותה. בהתייחס לאירוע, הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, ואף הביע צער וחרטה כנה על מעשיו.

8.     התרשמות שירות המבחן מהנאשם הייתה חיובית. הוא תואר כאדם בעל יכולות תקינות, מתפקד, נורמטיבי, אשר קידם את חייו באופן חיובי באפיקים לימודיים ותעסוקתיים ואף נעדר עבר פלילי. שירות המבחן התרשם גם, כי מאז האירוע הנאשם מצוי בחוויה רגשית קשה כתוצאה מתחושת בושה, נוכח הפגיעה בכבודו בקרב סביבתו בשל ההסתבכות בפלילים ונוכח השעייתו מהעבודה. כן ניכר, כי הנאשם מצוי בחשש רב בכל הקשור להשלכות ההליך הפלילי על המשך חייו ועל ההישגים שהשיג עד כה במישורי חייו השונים. הנאשם שיתף את קצינת המבחן באהבתו למקצוע ההוראה ובדאגתו כי הרשעתו בדין תוביל לפיטוריו מעבודתו כמורה ובכך השקעתו בלימודיו האקדמאים בתחום זה תרד לטמיון.

9.     קצינת המבחן לא הסתירה את התלבטותה בגיבוש ההמלצה הסופית בעניינו של הנאשם. היא לקחה בחשבון את תפקודו החיובי, היעדר עבר פלילי, לקיחת האחריות, ההשלכות ההרסניות שעלולות להשפיע על חייו ועל מצבו הרגשי ושקלה להמליץ להטיל עליו עונש במסגרת צו שירות לתועלת הציבור ולהימנע מהרשעתו בדין. ואולם, בשל חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, החליטה בסופו של דבר להמליץ על הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות בשילוב עם צו מבחן שיסייע לנאשם להתמודד עם המשבר הרגשי שחווה.

  עדות אופי וטיעוני הצדדים לעונש

10. ב"כ הנאשם העיד לעונש את הגב' אל קאדי רום שמכירה את הנאשם מזה כשנתיים כמי ששימש כמחנך הכיתה בה לומדת בתה. העדה שיבחה מאוד את הנאשם על פועלו החינוכי ועל תרומתו הרבה לילדי הכיתה. היא שבה וסיפרה עד כמה הינו אדם טוב ואהוב על התלמידים והביעה תקווה כי ישוב לתפקידו בבית הספר.

11. ב"כ המאשימה עמד על הנסיבות התלויות בביצוע העבירה והדגיש את הרף הגבוה של חוסר הזהירות מצד הנאשם בהותרת מפתח הרכב בתוכו, שכמוה, לשיטתו, כמו הפקרת כלי נשק בציבור. המדובר לטעמו בכלי פוגעני, המחייב את בעליו לנקוט באחריות ובמרב המאמצים כדי למנוע נזק, כל שכן בסיטואציה של התפרעות בסביבתו. ב"כ המאשימה עמד גם על הפגיעה בערך המוגן של שמירה על חיי אדם.

12. ב"כ המאשימה הגדיר את המתחם הראוי לענישה בעבירות המיוחסות לנאשם, ככזה שנע בין חצי שנת מאסר לבין שנתיים מאסר. כן ציין כי בעבירה ספציפית של גרימת מוות ברשלנות ברכב קיים עונש מינימום שלא יפחת מחצי שנת מאסר ויש ליתן חשיבות לכך.

13. בתוך מתחם זה ציין ב"כ המאשימה את היעדר העבר הפלילי של הנאשם והקרבה המשפחתית למנוחה אשר, לדבריו, מרחיקים אותו מהצד העליון של המתחם. הוא ביקש לגזור על הנאשם עונש המצוי ברף התחתון של המתחם אך לא נמוך מדיי וזאת נוכח גרימת המוות ולאור מספר העבירות של חבלה ברשלנות. לכן, בסופו של דבר עתר לגזור על הנאשם עונש של שנת מאסר אחת, מאסר על תנאי, פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס.

14. הסניגור הדגיש את העובדה שהנאשם הינו אדם נורמטיבי לחלוטין, וציין כי במעשה מסוג זה יכול לחטוא כל אדם מן השורה, נורמטיבי ככל שיהיה. כן הדגיש כי הרכב של הנאשם חנה ליד ביתו, ואיתרע מזלו כשאותו פלוני אלמוני ביצע את המעשים המפורטים בכתב האישום המתוקן.

15. הסניגור ציין בפני בית המשפט כי יתכן ומדובר בסיטואציה, שככל הנראה, לא נפסק לגביה בעבר ומשכך לא עלתה בחיפושיו פסיקה דומה ורלוונטית לענייננו. בהקשר זה, הפנה לע"פ 2891/12 מדינת ישראל נ' רבעא (מיום 15.7.12), אשר מתייחס לסוגיית קביעת העונש בעניין חדשני במהותו והתייחס לרציונאל, לפיו אין עונשין אלא אם מזהירין.

16. כמו כן הסניגור ביקש מבית המשפט ליתן משקל לסבל הרב שהנאשם עבר מאז קרות האירוע ולעובדה שהמנוחה , שהינה אחותו, שהייתה יקרה לו כאם, גידלה אותו וטיפלה בו, הלכה לעולמה בטרם עת, ושלו עצמו היה חלק בכך. עוד ביקש לקחת בחשבון את העובדה שהנאשם לראשונה בחייו שהה במעצר 3 חודשים, תקופה שהייתה קשה מאוד עבורו ואת השהייה במעצר בית בתנאים מגבילים.